פרק רביעי- האם אנו מחנכים ילדים להיות אנשים של הצלחה (במבחנים) או אנשים של ערך?

כשאני פותח הרצאות להורים לרוב אני שואל :"מה אתם מאחלים עבור הילד שלכם כשיהיה גדול"? התשובות תמיד סובבות סביב אותו הרעיון :"שמח", בטוח בעצמו", "בעל ביטחון עצמי", "אכפתי", "מאושר", "בעל חשיבה עצמאית", "אמפתי"....ועוד ועוד אמירות בכיוון הזה. מעולם לא שמעתי שהורים אומרים: "אני רוצה שיידע חשבון", "אני רוצה שיידע לקרוא", "שיהיה בעל תואר אקדמי", "שיהיה עשיר" וכו'... גם כשפתחנו את שנת הלימודים עשינו סבב ובו שאלנו את ההורים :"מה אתם מאחלים לילדים שלכם השנה"? אתם יכולים לנחש שהתשובות נעו בכיוון של :"שיהיה שמח", "שיהיו לו חברים", "שירגיש אהוב" וכו'...

 לא בכדי אלו התשובות שאנו שומעים, מכיוון שעמוק בפנים אנו כולנו מבינים שאדם שמח, בטוח בעצמו, בעל כישורים חברתיים וחוסן פנימי יצליח בחיים ויהיה בעל פוטנציאל להשיג כל דבר שיחפוץ בו. לצערי, לרוב החדירו בנו פרדיגמות (תפיסות חשיבה עמוקות, ולרוב לא מודעות) שהדבר הכי חשוב בבית ספר היא מהירות רכישת הקריאה! ובכן, אין דבר מנוגד יותר בין הוראת קריאה באופן מהיר ואינטנסיבי לבין שמירה על האיכויות אותם ביקשנו עבור ילדנו. 

כאן חשוב לעצור והבהיר מושג שנקרא "רמת הלמידה"- למידה אינה קשורה כלל ליכולת של ילד/ה מסוימים לרכוש ידע. למידה הינו מושג הרבה יותר רחב. למידה הינה היכולת של ילד לזהות באופן פנימי את המידה הנכונה עבורו- המילה "למידה" מורכבת מהחיבור של       "ל" ו"מידה", כלומר להגיע למידה הנכונה או במילים פשוטות- להגיע לאיזון. ללמוד כיצד לשלב בין הצרכים האגואיסטים שלי לצרכי הקבוצה, לדעת לשלב בין פאסיביות לאקטיביות, בין מאמץ לשחרור, בין פנים לחוץ. היכולת שלי לזהות את הרגשות שלי ולהיות אדון שלהם ולא לתת להם לנהל אותי, למידה מביאה אותי להכרה ביכולת שלי כיום ולאן אני מסוגל להגיע מבלי לפחד לעמול עבור השאיפות שלי.

כיום, מערכת החינוך שמה דגש רב על הקניית ידע - המערכת מודדת ידע בעזרת מבחנים וציונים, מתגמלת ילדים, נוער ואף מורים ובתי ספר על הצלחה במבחנים וכמעט שאינה שמה דגש בפיתוח החלקים הרגשיים, חברתיים. אמנם כלפי חוץ מדברים על כך המון, אבל הלכה למעשה, ברמת המדידה- בית הספר נמדד בראש ובראשונה ביכולת האקדמית של תלמידיו. הרעיון הזה מייצר המון מתח אצל ילדים מכיוון שהם נדרשים להפסיק לחלום, לשחק, להיות יצירתיים ועליהם להיכנס לסד מדידה אחיד עם צפייה מאוד ברורה כיצד עליהם לחשוב ולהתנהג. הלמידה, במקום להפוך לתהליך רחב, אנושי, מותאם לילד הופכת להיות מצומצמת לשאלה האם הילדים יודעים לקרוא או לא. אני מכיר כל כך הרבה ילדים מוכשרים ושמחים שכל חטאם הוא שאינם מוכנים להתמסר בגיל 6 ללימוד קריאה, מופעל עליהם לחץ אין סופי לשבת וללמוד. מכאן קצרה מאוד הדרך לבעיות התנהגות, ללקויות למידה ולתחושת בטחון ירודה. לא בכדי אמר אלברט איינשטיין: "נסו לא להיות אנשים של הצלחה, אלא נסו להיות אנשים של ערך."

 נחזור למושג "למידה" כפי שאנו, בבית הספר המשחק מנסים לפתח אותו. ראשית, אחד האלמנטים הבסיסיים ביכולת ללמידה טובה (במובן הרחב של המילה) הינה העדר לחץ. לפעול מתוך לחץ זה לפעול מהמערכת ההישרדותית של ברח או הילחם. כשאנו פועלים באופן זה, התגובות שלנו הן אוטומטיות שמבוססות על אינסטינקטים ואינם רלוונטיות לתהליכי למידה בהם צריך לפעול מתוך מערכת הרגיעה אשר קשורה למוח המושהה, החושב, הגמיש והיצירתי- המוח אשר פנוי ללמידה, להפנמה של ידע ולעיבוד שלו. לכן, לחץ, מכל סוג שהוא גורם לאי שקט פנימי, לתסכול ולרוב להתנהגות אגרסיבית. כשאדם נמצא בלחץ, לרוב הוא לא חושב בהגיון ועושה טעיות. כעת, אני מבקש להפריד בין לחץ במובנו השלילי ליכולת של אדם לחשוב מהר, להגיב מהר ולפעול נכון במצבי לחץ, מבלי להתבלבל. הלחץ שמפריע לתפקוד בריא נוצר כשאנו מנסים לכפות את תהליכי ההוראה על הילדים הרכים באופן אגרסיבי ולעיתים כשהילדים טרם בשלים לכך. לעומת זאת, היכולת לפעול באופן נכון במצבי לחץ הינו תוצר של יכולתו של האדם להכיר ביכולותיו, לא לפחד לטעות ולזהות שמיקוד הכח שלו הוא פנימי ולא חיצוני. בכדי לפתח יכולת תגובה בריאה ונכונה במצבי לחץ יש לפתח בילדים את תכונת המשחקיות ולשמר אותה. שימור תכונת המשחקיות תאפשר לכל ילד/ה לממש את מירב הפוטנציאל הגלום בו או בה. לעומת זאת, הלחץ שאינו בריא, מושרש עמוק הן בבתי הספר והן בבתים. ילד שהוריו (או מוריו) מנסים לזרז אצלו תהליכים ומחייבים אותו לשבת ולתרגל, לעיתים על ידי כעס, לעיתים על ידי הבטחות לתגמול חומרי, לעיתים על ידי איום ולעיתים על ידי אמירות שלא יצליח בחייו, עלולים לייצר אצל הילדים תחושת בלבול, כעס, התנגדות וחוויה שלמידה הינה דבר מעצבן ומאוס. בסופו של דבר אם רכישת הקריאה מסתיימת בגיל 6 וחצי או 7 וחצי, אין לכך שום משמעות כשהילד בן 12, 15, 21 או 40. נהפוך הוא- לרוב תהליכים בריאים ומותאמים מייצרים פער ביכולות האקדמיות אצל אלו שעברו את התהליך בצורה נושמת ובריאה.

אז איך בכל זאת אנו מאפשרים את הלמידה במובנה הרחב והמלא, קרי, בניית איזון רגשי, יכולת חברתית, אמונה בכוחות הפנימיים, יכולת אקדמית, ויחד עם זאת, משמרים את מה שכל הורה מבקש עבור ילדו - שיישארו שמחים, ירגישו אהובים, יחושו בטחון ויממשו את הפוטנציאל שלהם ללא רגשי נחיתות?

אינטרקציה חברתית תוך כדי משחק קופסה

    

בניית אחריות אישית- השקיית הערוגה

   

כמה אלמנטים מרכזיים

1) סקרנות- 

ילדים הם סקרניים מטבעם, מגיל אפס הם חוקרים כל דבר שסביבם. נוגעים, מכניסים לפה, מריחים, מתפלשים וכו'... כך הם למעשה לומדים את העולם. הדבר החשוב ביותר שהם לומדים זה מחד את העולם שסביבם ומאידך את הגבולות של עצמם. בכל פעם שהם נוגעים במשהו שאינו הם עצמם, הם חווים את עצמם וכך מתחילה להתפתח חווית "אני" שמגיעה לשיאה סביב גיל שנתיים, שלוש. סביב גיל זה הילד מכיר את משמעות המילה "אני", באנגלית אף יש לגיל זה את המשפט- "גיל שנתיים האיום" (Terrible Two).   כל הורה לילד סביב הגילאים הללו מכיר את הילדים שצועקים :"אני לבד" ולא נותנים שיעזרו להם, כל הורה מכיר את הילד שצועק בסופר :"את זה" ואם לא מקבל יכול להימרח על הרצפה ולצרוח. – עבור הילד זה שלב מעבר טבעי, לאחר שבחן את גבולות גופו הוא בוחן את הגבולות החיצוניים לו. השאלה היא איך אנו נגיב? האם נכעס? האם נאבד את שלוותנו? האם נוותר לו וניתן לילד את כל מה שהוא רוצה? שאלה למחשבה.... אבל לעניינו- הילדים הקטנים הינם סקרניים ורוצים להכיר את העולם, יש להם דרכים מיוחדות משלהם לעשות זאת. בגן, עדין באופן יחסי, מאפשרים להם ללמוד ולחקור מתוך משחק חופשי, אך  משום מה, כשהם נכנסים לבית הספר נאמר להם (אם במפורש ואם בעקיפין): "אתם כבר לא בגן, עכשיו לומדים ולא משחקים. עכשיו אנחנו נלמד אתכם איך העולם עובד ואת כל יצר הסקרנות שלכם תשמרו למקום אחר". 

בית ספר השומר על האיכות המשחקית מנסה לעבוד בגישה אחרת. לדוגמה, אחת הדרכים לשמר את הסקרנות ובמקביל ללמד את הילדים למשל בתחום הקריאה- הינה דרך סיפור סיפורים. הסיפור, ככל שהוא מלא יותר בפנטזיה ומפעיל את הדמיון של הילד, מקל עבור הילד לחיות את התמונות ולדמיין את הנושא הנלמד. כשהנסיכה יוצאת למסע בעולם ומגלה את האות ב' בבית ואת האות ד' בדחליל והסיפור בעל תוכן מתמשך- כיף ללמוד, זה מסקרן וממלא. כאשר לסיפור נוספות אבירות (אביר אישה) עם כוחות כגון אבירת האהבה, אבירת האמת וכו'... כל אבירה כזו נותנת צליל למילים והילדים מציירים את זה, זזים את זה במרחב, בונים מילים באבנים ובמקביל גם שומעים שפה גבוהה- הם לומדים באופן רב חושי הפונה לגוף, לרגש ולראש בצורה מעניינת ומסקרנת. המטרה העמוקה של שימור הסקרנות הינה לרכוש ידע שנשאר לאורך זמן, מיותר לציין שהסקרנות ללמוד את הסביבה היא טבעית ולא צריך לעודד אליה. צריך רק להיזהר לא להרוס אותה....  

תרגול בכיתה

הכנת ערוגה אישית- חווים את כל התהליך מא'-ת'

                                 

2) משחקיות- 

אחת התופעות שאני נתקל בהן הרבה בבתי ספר הינם- כעת לומדים, בהפסקה משחקים. המשחק הינו אחד הצרכים הכי ראשוניים של כל ילד וילדה בכדי ללמוד מיומנויות בסיסיות של טיפוס, ריצה, האבקות ועוד. לרוב ילדים משחקים "משחקים מסוכנים", הרבה יותר ממה שאנו כמורים/הורים מוכנים לאפשר להם. הם עושים זאת בכדי ללמוד על גבולות היכולת שלהם ובכך הם גם רוכשים אומץ ביכולת שלהם להתמודד בעתיד עם אתגרי החיים. כשאנו "דואגים" להם מידי אנו למעשה משדרים להם שאנו לא סומכים עליהם שיסתדרו, אז איך הם יסמכו על עצמם? אין הכוונה כמובן בזלזול בבטיחות, אלא לאפשר להם לטפס, לרוץ, לבנות באבנים, ולהיות נוכחים בכדי לתת מענה נכון במידת הצורך. למשחק יש עוד איכות. דרך המשחק הילדים לומדים שפה, הם לומדים לתקשר ולרוב הם גם מחקים את עולם המבוגרים שסביבם. כשילדים משחקים הם בונים עולם ממשי שמחייב אותם להפעיל את הדמיון, מחייב אותם לתכנן קדימה, למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שמתעוררות ולפתור קונפליקטים. כאשר ילדים מדמיינים שהם על גשר וצריכים לעבור לצד השני מבלי לפול לנהר השורץ תנינים הם נהנים מהחוויה, מנסים לשמור על שיווי המשקל ואם מוסיפים למשימה עזרה לחבר שלא ייפול או איסוף מילים וכו'... הייתה כאן למידה משמעותית שמכילה- דמיון, שווי משקל, פעילות חברתית ולמידת שפה....

לימוד חוויתי של שיתוף פעולה תוך לימוד האותיות

חווית לימוד המספרים תוך תנועת גוף מותאמת 

    

בניית מעגל מאבנים - גיאומטריה חוויתית

מאמץ ואתגר - מפתח חוסן ואמונה ביכולת

                                                  

 3) אינטרקציה חברתית- 

ילדים אוהבים לשחק עם ילדים אחרים. לרוב כשמבוגר מתערב במשחק הוא מייצר בעיות. חשוב ביותר לתת לילדים לשחק. כאשר מצטרף ילד חדש שלא מכיר את החוקים הם מייד נרתמים לעזור וללמד אותו. אם משחקים משחק קריאה או חשבון בקבוצה לרוב הם ירתמו לעזור לאלו שלא הפנימו. בנוסף, הילדים גם מאוד סקרניים לשמוע מחשבות ורעיונות של ילדים אחרים, לכן חשוב לאפשר להם להיות באינטרקציה משחקית זה עם זה, הם לומדים המון מכך על העולם. למעשה, ילדים לומדים הרבה יותר על התנהגות אנושית מהתבוננות ממה שקורה בבית ואיך הוריהם מתנהגים בפועל, הרבה יותר מאשר לשמוע אותם "מטיפים" איך צריך להתנהג. כשהורה (או מורה) מסביר לילד שכשהוא צועק ומתעצבן לא מצליחים להבין אותו, סביר להניח שהילד למד דפוס התנהגות זה מההורה (או מהמורה) ומההתנהלות בבית (או בבית הספר). הילדים לומדים מתוך חיקוי ולא מתוך הסברים... 

ילדים משחקים ונהנים במשחק חופשי

משחק חופשי בחצר

                                

4) למידה בלתי אמצעית-

ילדים לומדים על עצמם, על העולם שסביבם ועל פיתוח מיומנויות חברתיות מתוך משחק חופשי. משחק חופשי הינו זמן ביום בו מותר פשוט להיות, ללא כל הכוונה. לרוב עם גבול מאוד ברור של מרחב, זמן ואי פגיעה באחר. מעבר לכך- תהנו... זו הסיבה שאנו יוצאים אחת לשבוע לטיול כיתתי. הטיול מאפשר זמן חופשי אמיתי, ללא הכוונה, ללא תוכן מובנה. זו אחת הלמידות הכי חשובות שיש לתת לילדים- יכולת למלא את הזמן שלהם מתוך עצמם ללא הכוונה מבחוץ. יש מי שיגידו- למה מבזבזים זמן על טיול? ניתן היה לחזק את תהליך הוראת הקריאה...למה אין תוכן בטיול? אני מקווה שכל הנכתב עד כה נותן תשובה לכך- כשאין לחץ ואין צורך "להספיק" משהו יש חוויה נפלאה של רווחה גופנית ורגשית, כשאין הכוונה מבחוץ מתפתחת יכולת פנימית לשמור על מרכז פנימי. הלמידה הבלתי אמצעית הינה למידה חשובה לא פחות מכל למידה מכוונת.

טיול- לימוד חברתי רגשי בלתי אמצעי

 

                          

לסיכום

למידה שמכוונת את הילדים להבנה שהם טובים ומוצלחים רק במידה והם עומדים בסטנדרטים הנדרשים מבחינה לימודית, עמידה הבאה לידי ביטוי בציון- כלומר, בהערכה מסכמת- אינה למידה רחבה אלא מתייחסת לאספקט מאוד צר של הצרכים של הילדים בכיתות היסוד. אתבל באמירה נוספת של אלברט אינשטיין אשר אמר: "החינוך הוא מה שנשאר, כאשר שוכחים את כל הדברים שלמדנו בבית הספר...". כלומר, חינוך במובנו המלא הינו חינוך שמאפשר לילד המתחנך במוסד החינוכי להיות בסופו של דבר אדם מבוגר בעל יכולות של חשיבה חופשית, סקרנות, אמונה בעצמו, אומץ להעז, חוסן פנימי, יכולת חברתית גבוהה, שמחת חיים ומוסר פנימי. במידה ויש לו כל אלו- הצלחנו בחינוך! כל אלו הינם הבסיס והיסודות אותם יש להעניק לילדים בתהליך התחנכותם במערכת החינוך. עלינו להעניק לכל ילד וילדה הערכה מעצבת שתומכת אותם ולא תעודה מסכמת שיכולה לבייש את התלמיד או לגרום לו לגאווה והתנשאות. כל עוד הדגש יהיה על רמת ההשכלה ולא על רמת החינוך יהיה קשה לתת לילדים את מה שהם זקוקים לו מבחינה רגשית והתפתחותית. במידה ונשים את הדגש בהתפתחות המשחקית של הילדים נרוויח פעמיים- גם אנשים חושבים התורמים לחברה עם מוסר פנימי וגם אנשים משכילים בעלי יכולת אקדמית גבוהה.

כאשר בית ספר מאיר את הזרקור ללמידה במובנה הרחב ומכאן שנותן לילדים כוחות להתמודדות עם אתגרי החיים, השכלה וידע מעצם תכנית הלימודים (עליה נכתב בבלוגים הקודמים)- הוא מאפשר לילדם לשמר את חדוות העשייה, המשחק והלמידה. 

ברצוני כאן לחדד הבהרה חשובה ביותר, ילדי בית הספר לומדים לקרוא, לומדים חשבון ולומדים כל מקצוע אחר עלפי לימודי הליבה. אין לפרש את הכתוב לעיל האופן אחר. ההבדל הוא במיקוד הלמידה ואופייה אשר שונה ומאפשר למידה ללא לחץ בדגש על החוסן הפנימי של כל ילד והקשבה לצרכיו (הסברים על תהליכי הלמידה בבלוגים הקודמים. בהמשך יהיו הרחבות נוספות).