פרק שלישי- דמות המחנך ועבודת הצוות בבית הספר המשחק

דמות המחנך ועבודת הצוות בבית הספר המשחק

אנשים רבים פונים אלי בבקשה לחנך בבית החינוך שלנו. כולם אומרים שהרעיון של הוראה מתוך משחק קוסם להם. יחד עם זאת, כשהאדם מתחיל לעשות תהליך של היכרות מעמיקה עם עצמו ועם תפיסת החינוך המשחקית מתברר לו שלא מספיק "לשחק" עם הילדים ובכך לעזור להם ללמוד. הרעיון העמוק העומד בבסיסו של בית הספר המשחק הינו שאנו מחפשים את הדרך להעניק לכל ילד/ה את האיכות המשחקית- "משחקיות". המשחקיות כתכונה הינה דבר שונה במהותו ממשחק. תכונת המשחקיות מכילה בתוכה איכויות כגון- ספונטניות, יזמות, סקרנות, חוסן פנימי, התלהבות, יכולת חברתית ועוד.... למעשה ילדים בעלי תכונת המשחקיות הינם ילדים בעלי פוטנציאל הצלחה גבוהים בעולם התעסוקתי העתידי ובכלל בתחושת הביטחון שלהם בערך עצמם.

לילדים, באופן טבעי, יש את תכונת המשחקיות, הם סקרנים, שובבים, בודקים גבולות, צוחקים ומתנסים. אנחנו (המבוגרים), לצערי הרב, מנסים באופן שיטתי להכניס אותם "למסגרת" ובכך לרוב אנו מדכאים את תכונות המשחקיות. אחת הדרכים הבטוחות להרוס תכונות אלו הומצאה ע"י מערכת החינוך שנשענת על צרכים של עולם ישן מימי המהפכה התעשייתית. מערכת זו מנסה "לייצר" אנשים שהולכים בתלם, מערכת ששמה דגש עיקרי על רכישת ידע והספקים  ופחות על יצירתיות, חשיבה חופשית ורווחה נפשית. זו מערכת שמקטרגת את הילדים על ידי מתן ציונים ללא הפסקה ומערכת שמכניסה הורים ומורים ללחץ מיותר להספיק חומר- להספיק לקרוא בכיתה א', להספיק לבגרויות, להספיק, להספיק, להספיק. למעשה, האמת של התפתחות הילד הינה הפוכה- הוא אינו צריך לעמוד במרוץ. אינו צריך להתחרות באף אחד או להיכנס ללחץ כדי להוציא ציון טוב יותר. בגילאי בית הספר היסודי הילד צריך בעיקר לשמר את תכונת המשחקיות שבו (גם בגילאי חטיבה ותיכון אך במתודה אחרת- על כך, בפוסט נפרד). על הילד לחוש שהוא טוב כמו שהוא, שמותר להעז ולהתנסות, שמותר לו ללמוד בדרכים מגוונות, לא להילחץ אם הוא לא מספיק משהו ולא להרגיש נחות עם תהליכים מסוימים קשים עבורו. על הילדים להרגיש חלק מקבוצה, ליהנות וללמוד מתוך התנסות וחוויה בריאה המאפשרת להם לשמר את האיכויות המשחקיות שבהם. במידה ומערכת החינוך תעבור למודל של האטה בחינוך אשר מבטא הבנה כי תהליכי לימוד הינם תהליכים שלוקחים זמן ואין צורך להאיץ אותם. תהליכי הפנמה של יכולות לימודיים הינם תהליכים המחייבים עבודה בריאה ואקטיבית של התלמידים. בכדי שילדים ילמדו על תהליכי העולם אין צורך "להשתלט" על חומר אלא "לחבק" אותו וליהנות ממנו. החומר הלימודי מפסיק להיות אויב שאני חייב ללמוד ולכן מתוסכל, אלא משהו שכיף לחוות ומכאן גם לא מאיים.

על כן, כאשר מגיע אדם ואומר אני מאמין במשחק עם ילדים, זה טוב ויפה אך אינו מספיק. על המורה להיות אדם מתפתח, אדם שמפתח בתוכו את תכונות המשחקיות, אוהב ילדים ואדם שמתייחס להוראה כאל שליחות חינוכית ולא כאל פרופסיה שיש לבחון ולייעל.

להלן בניתי מאמר אשר מנסה לתת תמונה רחבה ככל הניתן על דמותו של המורה בבית ספר משחק ועל עבודת הצוות בבית ספר כזה. אני מאמין שעבודה באופן המתואר תאפשר לילדים חווית ילדות בריאה ואיכותית. 

בית חינוך משחק- דמותו של המורה ועבודת הצוות

המורה המשחק הינו אדם שמעצם טבעו הינו אדם שהצליח לשמר את הילד שבו- סקרנות, התלהבות, חדוות הגילוי, חם, אוהב לשחק ומלא בשמחת חיים והומור. מכיוון שאדם ששמר את איכות הילד בבגרותו, שמר את האנושיות שלו והינו אדם בריא בנפשו וברוחו. המורה המשחק הינו אדם שיודע לחנך את האדם השלם- כלומר- פונה לגופו, נפשו ורוחו של הילד וכן, הינו אדם שעובר תהליכי התפתחות אישיים תמידיים.

 על מנת שיתאפשר למחנך לבנות סמכות בריאה בכיתה, בשונה מסמכות כוחנית, יש צורך להבין שהמילה סמכות מקורה ב "לסמוך על". הילד צריך לחוש שיש לו על מי לסמוך. שהמורה רואה אותו! רואה את ברו ואת תוכו. בכדי ליצור ראייה עמוקה זו על המורה לעבוד בשלושה מישורים:

1) תיווך העולם בתמונות (לצייר עבורו במילים את העולם)- היכולת לעשות זאת קשורה ביכולת לספר סיפור. כלומר, לברוא עולמות שניתן לדמיין אותם ולהבין כיצד העולם עובד. לסיפור יש כח עצום בהפעלת הדמיון הפעיל של הילד ובעידוד הסקרנות והצמא לדעת. הילד יוכל להגיד לעצמו: "המורה הזה מכיר את העולם, יש לו מה ללמד אותי, אני יכול לסמוך עליו שילמד אותי את הדברים החשובים..." ככל שישכיל המורה "לצייר" עבור הילד בתמונות חיות של הדמיון את עולם הטבע שסביבו, את עולם האותיות והמספרים, את העולמות הרגשיים והחברתיים שסביבו ומתוך סיפורים אלו להוביל אותו למשחק פעיל של למידה, יחווה הילד שיש לו על מי לסמוך והמורה יזכה להנהיג את הכיתה מתוך סמכות בריאה.

2) אדם דע את עצמך – המורה הינו אדם שמוכן לצאת למסע פנימי אל תוך עצמו ולהודות באומץ שכאשר יש לו קושי עם ילד מסוים, הקושי הוא תמיד אצלו ואף פעם לא אצל הילד. לדוגמה, ילד מתחיל לצעוק ולהשתולל בשיעור. עבור מורה א' התנהגות זו מוציאה אותו מדעתו, הוא אינו יכול לראות מהי מצוקת הילד, למה הוא זקוק או מדוע הוא מתנהג כך. לכן הוא מגיב בתוקפנות ובכעס כלפי ההתנהגות ה"לא מקובלת". לעומתו, מורה ב' מצליח להישאר רגוע, עם מרכז שקט, אל מול התנהגות זו. וכך, בנחת ובאורח רוח, למצוא את הדבר הנכון לעשות בכדי להרגיע את הילד. האירוע היה אותו אירוע, אך כל מורה הגיב אליו אחרת בהתאם לפרשנות שלו את הסיטואציה ומכאן גם שהתוצאה הסופית הייתה שונה. ככל שהמורה המשחק מבין שכל התנהגות של ילד- טובה או רעה- היא בסופו של דבר פרשנות של המורה את ההתנהגות. למעשה ההתנהגות של הילד הינה סוג של משחק דרכו הילד לומד את החוקים של העולם בהתאם לתגובת המורה העומד מולו. לכן, קבלת המנעד הרגשי של כל ילד אצל המורה כתהליך של תנועה והשתנות תניב הכלה ורגש של הכרת תודה אצל הילד, מה שייצור תחושה ברורה אצל הילד שיש לו על מי לסמוך- ולמורה תהיה סמכות בריאה בכיתה.

3) כל ילד הוא פלא וייחודי- חשוב שהמורה יראה בכל ילד את הגבוה והנאצל שבו וישאף לעזור לו לממש את הייחודיות שלו. בכדי לעשות זאת על המורה לפתח ראייה עמוקה של צרכי הילד בפן הלימודי, הרגשי והחברתי. על המורה לפתח יכולת של זיהוי הקצב הלימודי עבור כל ילד, התהליכים הרגשיים המותאמים לכל ילד ובניית תהליכים חברתיים מותאמים בכדי שכל ילד ירגיש שייך למרחב הכיתתי. המורה יצליח במשימתו זו בעזרת שיתוף פעולה ותמיכה של חבריו לצוות והן בשל רצונו של המחנך לחשוב מחשבות מעמיקות על כל ילד ולראות את הפוטנציאל הגבוה שלו. ככל שיחווה הילד שיש מי שחושב עליו לעומק, מתייחס בכל הכבוד הראוי להתפתחותו הלימודית, רגשית וחברתית – יחוש הילד ביטחון במורים שמלווים אותו בהתפתחותו ובכך יוכל לסמוך עליהם.

משחקי תפקידים בבית הספר:

בית הספר המשחק עובד בגישה השיתופית, כלומר, כולנו שווים זה לזה, אך לכל אחד מחברי הצוות ישנו תפקיד ייחודי, בכדי לאפשר למשחק להתנהל באופן איכותי. רק שיתוף פעולה בין כולם יצור משחק מהנה ומלא חדווה – עצם המשחק הוא מקור ההנאה!

מנהל בית הספר:  על המנהל לאפשר את התנאים הנוחים ביותר עבור צוות ההוראה להיות מחנכים ומורים, לדאוג לגיבוש הצוות, להוות אוזן קשבת, לתת מענה ארגוני ומהותי כשצצות בעיות ולוודא שהסטנדרטים השונים מתקיימים. יחד עם זאת, על המנהל לאפשר למורים חופש פדגוגי מרבי בכדי שיוכלו לפתוח את כנפיהם ולהגיע לכל ילד/ה ולכיתה כולה מתוך ההיכרות מעמיקה. מנהל בית הספר המשחק הינו למעשה קברניט של ספינה שאינה יכולה לשוט לשום מקום ללא עבודת צוות מלאה ושיתוף פעולה עם הורי הילדים. המנהל אינו קברניט מורם מעם, אלא קברניט שנמצא בראש השולחן העגול- מנהיג בין שווים!

מחנכים- מחנכי כיתות ומחנכי מקצוע- כל מורה בבית הספר הינו מחנך! על כן בבית הספר המשחק ישנם מחנכי כיתות וישנם מחנכי מקצוע, לכל אחד תפקיד שונה, אך כולם מחנכים שווי ערך.

המחנכים הינם דמויות מרכזיות וחשובות עבור הילדים והוריהם. הילדים מחקים אותם ושואבים מהם השראה ודפוסי התנהגות חבויים מן העין.

שיתוף פעולה מלא בין כלל המחנכים - אקט זה עובר לילדים באופן לא מודע וגם הם יהיו סוציאליים כלפי חבריהם לכיתה וחבריהם מהכיתות האחרות.

חום לב כלפי חברי המורים- מחנך כיתה שמשדר חום ויחס אוהב כלפי מחנכי המקצוע של כיתתו- גם הילדים יסמכו עליהם ויקבלו את סמכותם.

שמחה והומור- ההומור הינו כלי רב עוצמה לבניית סמכות, מחנך שמח המשתמש בהומור כללי ואף הומור עצמי באופן ספונטני ולבבי- גם ילדי הכיתה יתנהגו באופן דומה.

שמחת המפגש- כאשר מחנכים פוגשים בכל שיעור את ילדי הכיתה בלחיצת יד לבבית ובמבט עין עם ברק של שמחת המפגש- כך יהיו הילדים מלאי כבוד אחד לשני.

כבוד לפן הפיזי- מחנך המתייחס לפן הפיזי של הכיתה בכבוד, דואג לאסטטיות, דואג לנקות ולסדר (יחד עם הילדים כחלק מתהליך משחקי), דואג להחזיר כל דבר למקומו, להשקות עציצים וכו'- גם הילדים לומדים לתת כבוד לסביבה שלהם, דבר שייפתח גם כבוד עמוק לבני אדם.

אחריות כוללת- בבית הספר המשחק, כל אחד מאנשי הצוות הינו מחנך של כלל הילדים (גם אם לא באופן ישיר) וייתן מענה והתייחסות לכל ילד במקרה הצורך- כך תיווצר אווירה שכולנו משחקים יחדיו ואין כמה קבוצות...

 בית החינוך כבית להתפתחות צוותית

בית הספר המשחק הינו בית ספר בתנועה מתמדת. המשחק אינו דבר שניתן לדחוס לתוך קפסולת של זמן- המשחק הינו מצב הווייתי בו שרוי כלל צוות בית הספר- ראייה עמוקה של הילדים, עבודה פנימית של המורים ותנועה במרחב.

ממש כמו בקבוצת כדורגל/סל- או בתזמורת- החיבור בין השחקנים/הנגנים הינו המפתח להצלחה של הקבוצה כולה. כל מורה וכל איש צוות הוא שחקן משמעותי ליצירת המארג השלם. חשוב שכל אחד יראה עצמו כשותף מלא ובעל ערך על לוח המשחק הגדול שנקרא- בית החינוך, שהינו למעשה-  בית למשחק, ללמידה ולצמיחה.

בכדי לייצר את ההרמוניה ושיתוף הפעולה בין חברי הצוות, תתקיימנה פגישות שבועיות אשר חיוניות ביותר ליצירת הרמוניה, השיתוף, הלמידה  והצמיחה של כולנו כמערכת משחקת שלמה ואיכותית. בישיבות הצוות תהיה עבודה על חיבור, למידה, תמיכה במורה כשמתעורר קושי מול ילד וראיית המערכת כשלם.

לסיכום:

על המחנך לשאוף להיות:

אדם מתלהב

יוזם

מתעניין בעולם-  יודע לספר סיפור על העולם המלא בדמיון

בעל רגש לאמת- כלומר, יודע באומץ לקחת אחריות על מה שלא עובד ומחפש בתוכו את הדרך לשינוי...

הסוד בהצלחתו של בית הספר הינו שיתוף פעולה ופתיחות של כלל המורים לדעת שהם אינם לבד במשימת החינוך אלא יש צוות שלם שעובד יחדיו ותומך אחד את השני- לכן, עלנו כצוות: לפתח סימפטיה לטעויות של האחר (ושלנו)- וכך נגדל כולנו.

 ארבע עקרונות עבודה חשובים: על המחנך/ת לעבוד מתוך ההבנה ש:

·        עלי כמחנך/ת לפתח נוכחות של כאן ועכשיו

·        עלי כמחנך/ת לפתח תודעת חופש

·        עלי כמחנך/ת לפתח הבנה שהחינוך הוא אומנות אנושית

·        עלי כמחנך/ת לחפש דרכים יצירתיות בכדי שהחינוך שלי יהיה רלוונטי ובר קיימא