פרק ראשון- המשחק והלמידה- האם ידורו יחדיו?

בלוג זה נולד מתוך הצורך להרחיב וליצור בהירות במשמעות העמוקה של העשייה הפדגוגית המשחקית שהינה ייחודית.

 כשהקמנו את בית הספר נשמעו קולות שאמרו- לשחק זה נחמד אבל מה עם ללמוד?, הילדים חוזרים כל יום הביתה ואומרים להורים- "היום היה כיף בבית הספר". ההורים, שמחים אך שואלים: "ומה למדתם היום"? והילדים היו עונים: "לא למדנו, שיחקנו".... כמובן שבשל חוסר במילים וראייה צרה של המושג "למידה", נוצר הרושם שבבית הספר משחקים ונהנים, אך לא לומדים....

בכדי לעשות סדר יש להסביר תחילה מהו "מושג" ולפרש שני מושגים בסיסיים- המושג "למידה" והמושג "משחק".

המילה "מושג" בעברית מגיעה מהשורש להשיג, כלומר, יש לי מושג רק כאשר אני מכיר את הדבר. כששואלים אותנו משהו שאין אנו יודעים מהו, אנו עונים :"אין לי מושג"... במילים אחרות: "אני לא מבין בדבר, עדיין לא השגתי אותו בפנימיותי- עוד לא התנסיתי בו, כך שאינני יכול לענות". 

יש מצבים שיש לי מושג חלקי, לדוגמא- אם ישאלו ילד קטן אם הוא יודע מהי אהבה, ייתכן מאוד שיהיה לו מושג על אהבה- אהבה בין חברים לגן או לכיתה, אהבה להורים, אהבה למשפחה אך אין לו מושג מהי אהבה זוגית, או מהי אהבה לילדך, מכיוון שעדיין לא התנסה בכך. אם ישאלו את האדם הפשוט ברחוב מהי מערכת העצבים, לרובנו יש מושג מסוים עליה אך אם ישאלו חוקר מוח על מערכת העצבים יהיה לו מושג רחב הרבה יותר על המערכת כי הוא למד אותה והתנסה בחקר עליה.

בכדי ליצור מושג באופן מלא ומקיף על נושא כלשהו רצוי שנתנסה ונחווה את מושא הלימוד שלנו ובכך המושג שלנו יהיה מלא יותר ומקיף יותר, לדוגמה- אם נראה לילד תמונה של עץ יהיה לו מושג חלקי על מהו עץ באופן כללי. אך אם נאפשר לו לטפס על עץ, לגעת בו, להריח אותו, לנוע אותו מכל הכיוונים - יהיה לו מושג רחב ומלא הרבה יותר.

כאן מתחילה הפדגוגיה המשחקית- כשאנו אומרים למידה, לרוב אנו מתכוונים ללמידה אינטלקטואלית של נושא לימוד כגון, לימוד האותיות, התנועות, פעולות החשבון וכו'... אך למידה הינה מושג הרבה יותר רחב מכך. כל רגע ורגע מחיינו אנו לומדים. אנו לומדים לזחול, ללכת, לדבר, להבין סיטואציות חברתיות, לרכב על אופניים ועוד... אנו לומדים בעזרת הראש ,בעזרת הגוף ובעזרת המערכת הרגשית שלנו. המושג "משחקיות" עליו אנו מדברים בבית הספר שלנו אינו מתייחס באופן הפשוט למשחק של ילדים אלא לתכונת אופי- ליכולת של ילד/אדם לחוות בפנימיותו איכות משחקית. איכות שככל שנפתח אותה יותר בילדים כך יכולות הלמידה, היכולות הרגשיות והיכולות החברתיות שלהם יתעצמו.

כיום, יותר ויותר אנשי מחקר ופסיכולוגים מתייחסים אל המרחב המשחקי כמרחב בו הילד נמצא במרחב של כאן ועכשיו, במרחב של רווחה רגשית וגופנית (Well Beeing), וזה המרחב דרכו למידה הופכת להיות אפקטיבית עבור הילד. אל המרחב הזה אנשי ההוראה בבית הספר מכוונים את עשייתם.

ויניקוט, אחד הפסיכולוגים הידועים ביותר, מגדיר את המשחק כגשר בין המציאות הפנימית לחיצונית וכאמצעי להשגת בריאות נפשית ומימוש עצמי. תפישת עולמו של ויניקוט מעניקה למשחק מקום מרכזי ורואה את המשחק כמטרה ולא כאמצעי. ויניקוט העניק למשחק משמעות נרחבת ומהותית לאדם, ללא קשר לגילו או לשלב ההתפתחותי שלו. המשחק, על פי ויניקוט, הינו יכולתו של הפרט ליצור דבר חדש בתוך הקיים ומתוכו ולכן המשחק מהווה בסיס לאמנות, למוסיקה, לפילוסופיה ולדת.

אריקסון ראה במשחק פעילות משחררת המסייעת לילד לחזק את כוחות האני שלו ולהכינו ליצירת קשרים הדדיים עם סביבתו. באמצעות המשחק מתנסה הילד בתפקידי מבוגרים ורוכש ידע חברתי.

שילר, פילוסוף ומשורר מהמאה ה19 אמר כי ישנה הקבלה בין תהליך יצירה אמנותי ובין הילד המשחק. מהי מהות המשחק? לוקחים אנו דברים 'מתוך המציאות', ומשנים את יחסיהם ההדדיים על פי רצוננו. האדם המשחק עורך את הדברים באופן הגורם לו הנאה, הוא אינו עושה דבר בעל כורחו. על פי שילר: "האדם הינו אדם אמית רק כאשר הוא משחק".

ניקח כמה דוגמאות מחיי בית הספר:

בכדי שלילדים יהיה מושג רחב ככל הניתן על מהות האותיות- אין זה מספיק רק ללמד אותם באופן גרפי איך נראית כל אות- רצוי שהם ילכו את האותיות, ידקלמו דקלומים הקשורים לאותיות, ייצרו אותן בחול, באבנים, בחוטים עוד... בעשייתם כך, הם ירחיבו את המושג שיש להם על כל אות. הם למעשה יחוו את עצמם משחקים במרחב הכיתתי ובדרך, מבלי להבין זאת באופן מודע- ירכשו מושג רחב ומלא יותר על כל אות ואות.

כאשר פעולות החשבון נחוות באופן אקטיבי דרך תנועה, רקיעה, מנייה ופעילות המדמה את ארבעת פעולות החשבון דרך סיפור ותנועה במרחב, הילדים משחקים, מסתקרנים, נהנים ופעילים בלמידה. מבחינתם הם משחקים ותוך כדי משחק לומדים את פעולות החשבון באופן חוויתי.

דוגמה נוספת מהפן החברתי- הילדים עומדים במעגל ומעבירים במעגל מחיאת כף במקצב קבוע. הם צריכים למעשה להיות קשובים זה לזה, לשמור על התהליך הקבוצתי, להישאר בקשר עין זה עם זה ובכך הם מרחיבים את מושג הקבוצתיות. מבחינתם, הם שיחקו, אך הלמידה שהתרחשה הייתה למידה חברתית. למידה שמלמדת כל אחד מחברי הכיתה להיות קשוב לילדים האחרים.

באופן כללי, פיתוח המיומנות המשחקית כאיכות, כתכונה קשורה ביכולת שלנו כמחנכים ליצור הזדהות רגשית עם מושא הלימוד. לכן, כשחומר הלימוד מתווך בתור סיפור, ניתן לזכור אותו יותר בקלות והוא מקבל משמעות חוויתית המאפשרת לילדים להזדהות איתה מכיוון שהיא מפעילה את הרגש. כאשר הלימוד פועל בעיקר דרך ערוץ הזיכרון האינטלקטואלי של הבנה שכלית ותרגול "יבש" ללא עירוב רגשי, הוא פחות מעניין ולרוב מייצר אנטגוניזם.

מתוך כך, המשחק, אינו רק עניין שילדים עושים בשעות הפנאי- המשחק הוא הבסיס אשר מאפשר ומעודד סקרנות, התלהבות, גמישות, למידה משמעותית, עבודה חברתית, וויסות ועוד... המושג משחוק מכיל בתוכו עולם ומלואו ומאפשר למידה בעלת רבדים רגשיים, חברתיים ואינטלקטואליים. ככל שנאפשר לילדים להיות בהלך נפש של משחק - אשר בעיקרו שונה באופן מהותי מסגנון של תרגול והסברים אינטלקטואלים- הלמידה הופכת משמעותית, עמוקה ומשמרת את האיכויות של הילדות.

כך, שכאשר אנו מכוונים עצמנו בבית החינוך המשחק, לאפשר לילדים של היום להיות אנשים בעלי חוסן נפשי, גמישות מחשבתית, בעלי יוזמה, בעלי כישורים חברתיים ומוכנים לאתגרי העולם המשתנה ולשוק העבודה של המאה ה-21, אנו מחויבים לפתח בהם את התכונות והאיכויות המשחקיות.     

כשהילדים מגיעים לבית הספר כיף להם, הם משחקים ולומדים באופן שאינו מעמיס עליהם ומתסכל אותם אך יחד עם זאת בהחלט מאתגר אותם ודורש מהם מאמץ והישגיות (תכונות שנמצאות בנו באופן טבעי כשאנו משחקים). 

לסיום, בפראפרזיה לפרסומת- "כי בשבילו זה דני ובשבילך חלב..." ניתן לומר: "בשבילם זה משחק, אך בשבילכם, זו למידה משמעותית, חברתית, רגשית ומלאה"

בפרק הבא- סדר היום בבית הספר ואיזה כוחות הוא בונה בילדים.