פרק שני- סדר היום בבית הספר המשחק

פרק 2- סדר היום בבית החינוך המשחק

 

כשאנו שואלים את עצמנו איך אנו ממלאים את האמירות הגבוהות על האיכויות המשחקיות בתוכן ממשי עלינו לזכור שללמד ילדים באופן חוויתי או משחקי זה חשוב אבל לא העיקר. לא פעם אני רואה מורים שמבחינתם יש הפרדה מוחלטת בין "למידה" לבין "משחק", ואם כבר משחקים אז זה בתוך קונוטוציה לימודית- כלומר- לימוד מתוך משחק.  בעשותנו כך אין אנו בהכרח מפתחים את תכונת המשחקיות אצל הילדים, את הגמישות, הספונטניות, החוסן או הסקרנות. לרוב המורים רוצים ללמד חומר מסוים ואז הם בונים משחק לימודי שממחיש את הכוונה. זה אכן יפה ומוסיף אך יש צורך בחשיבה חינוכית חדשה בכדי להבין שהמשחק הוא הלמידה והוא אינו כלי בשירות הלמידה.

בכדי להבין את הנאמר לעיל ננסה להתבונן יחדיו במטרות העל של הגישה המשחקית. כיצד אנו מפתחים חוסן נפשי?, כיצד אנו מאפשרים גמישות, ספונטניות, הקשבה ושמחה?

לטובת אלו בנינו סדר יום הבנוי כך שהוא מפתח את הנ"ל כחלק אינטגרלי של תהליך הלמידה ואינו יוצר הפרדה בין לימוד ומשחק.

בבוקר כשהילדים מגיעים לבית הספר עליהם לחוש בטוחים ומוכלים. עליהם לחוש שהמחנך/ת שלהם באמת פוגשים אותם . לכן, מחנכי הכיתות תמיד מגיעים לבית הספר כבר ב7:30, נכנסים לכיתות מסדרים אותן ומייצרים חלל מזמין ומסודר- סדר במרחב הכיתתי מייצר עבור הילדים סדר ובטחון  בעולמם הפנימי. כל ילד/ה שמגיעים לכיתה פוגשים את המחנך/ת שלהם - כבר אפשר להיות רגוע... המחנכים פוגשים את הילד בחיוך, בלחיצת יד ובמבט לעיניים ששואל : "ומה שלומך הבוקר"? לחיצת היד יכולה ללמד כל כך הרבה- האם היד לחה או יבשה? קרה או חמה? האם העיניים סקרניות או מושפלות? מצב הרוח הכללי של הילד נגלה ישר וכמעשה קסמים- גם ילד שמגיע עם קושי בבוקר- לחיצת היד והתעניינות של המורה בו, משפרת פלאים את ההרגשה ומשרה ביטחון.

בבית הספר שלנו, הבנו שהדבר הבריא ביותר עבור הילדים הינו לפתוח את הבוקר, תמיד, עם מחנך/ת הכיתה. המחנכים מכירים את הילדים הכי טוב ומכניסים את הילדים באופן הרמוני ולא לחוץ לעשייה וללמידה. השיעור נפתח בשיר ובשיח על מה הולך להיות היום- מה לומדים, מתי ועם מי. באופן זה אנו מסדרים את היום עבורם, מייצרים שקט פנימי וסדר מרגיע. לאחר מכן, יוצאים החוצה לפעילות של הגוף- חשוב לפני ש"נרביץ תורה" בילדים הרכים, נפעיל את הגוף שלהם, נמריץ את מערכת הדם ולמעשה נעזור להם "לפרוק" את כל המתחים וחוסר השקט שהצטבר אצלם מהלילה ומהמסע לבית הספר (שלא תמיד פשוט) של הלחץ הקשור להתארגנות בבוקר, הקושי להיפרד מהורים, חיכוכים עם האחים וכו'.. כך שחצי השעה הראשונה הינה פעילות גופנית- ריצה, הליכה על קורה, קפיצה בחבל (שכל אחת מפעילויות אלו מאפשרת למידה אישית, חברתית ורגשית- עליהם אפרט בבלוג אחר). כשחוזרים לכיתה מתארגנים במעגל ובו הילדים מדקלמים, שרים, שומרים על קצב ומשחקים משחקים שמהווים למעשה את עיקר הנושא הלימודי אותו המורה מבקש להעביר באופן חוויתי, שמח, פעיל ומעורר. בסיומו של חלק זה שגם הוא כחצי שעה, יושבים הילדים במקומותיהם והמורה מעביר אל הלוח את עיקרי החוויה שנחוותה במעגל בכדי שתכתב במחברת ובכך "אוסף" ומעביר את החוויה לקוגניציה ולתודעה. שיעור הבוקר המתואר אורך כשעה וחצי ובו מופעלים מירב החושים, הגוף, הרגש והמחשבה. זהו שיעור הבוקר או כפי שאנו מכנים אותו שיעור הלמידה דרך הגוף- ההקניה. בסיום עבודת המחברת הילדים שומעים סיפור אשר מכין אותם ליום הלימודי שיגיע מחר. כאן חשוב לציין שהנושא הלימודי אינו משתנה כל יום בכדי לייצר התפתחות ובכדי לאפשר לתהליכי הלמידה לחלחל מעבר לסף התודעה בלבד. הנושא הלימודי מתחלף כל שבועיים עד שלושה ומאפשר למידה מעמיקה ורציפה. יחד עם זאת השיעור עצמו מלא בשינויים ובאתגרים רבים אשר מחייבים את הילדים לפתח גמישות, הסתגלות לשינוי, להתייחס לקבוצה שסביבם ומתוך כך לפתח וויסות והקשבה.

בחלק השני של היום הדגש הינו על פעילות רגשית/חברתית, אומנותית - לב היום. לכן הילדים מתנסים בשיעורי מוזיקה, חקלאות, שפת הקשב, אומנות, בובנאות (תיאטרון בובות), משחקי חוץ ומשחקי פנים. דרך מקצועות אלו לומדים הילדים לפתח הקשבה, אמון ביכולת שלהם, התפתחות תהליכית ופיתוח מיומנויות חברתיות.

בחלק השלישי של היום אנו מתרגלים את הנושא הלימודי שלא נלמד בשיעור הבוקר- כלומר- אם במהלך שלושת השבועות הקרובים הילדים לומדים בשיעור הבוקר שפה, בסיום היום הם יתרגלו חשבון וההפך. שיעור התרגול מאפשר למורה לחזק את הנושאים שכבר נלמדו והלמידה בחלק זה נעשית בעזרת משחקי למידה. לחלק זה אנו קוראים - למידת ראש.

באופן זה, במהלך יום לימודים שלם לומדים הילדים את כל המקצועות באופן שמפעיל את כלל הישות האנושית - את הגוף, את הנפש ואת החשיבה. 

למעשה, המשחקיות עצמה היא שמאפשרת את הגמישות המחשבתית ואת ראיית הכאן והעכשיו. המשחקיות קיימת בכל פעולה שאנו מכוונים אליה: אם במשחק תופסת, בזמן שהם שומעים סיפור, שרים שיר או מציירים ציור. המשחק אינו כלי בשירות הלמידה- המשחק הוא הלמידה!                 

 חשוב להדגיש שעבודה באופן הנ"ל מחייבת את המורים עצמם להיות תלמידים! עליהם להכיר כל ילד לעומק על מנת שיוכלו לתת להם מענה ראוי ולא לפעול מתוך אוטומט. בכך הם מייצרים יכולת הכלה גבוהה. כמו כן, נדרשת מהמורים יצירתיות גבוהה, חשיבה מחוץ לקופסה ואומץ להעז. תכונות אשר הילדים רוכשים מתוך חיקוי של המורה.